איש המכירות חוגג, הלקוח מרוצה, והבטחת האספקה חתומה ליום חמישי הבא.
אז מה הבעיה? איש המכירות לא בדק מה קורה באמת עם רצפת הייצור.
הוא גם לא דיבר עם התפ"י, הסתכל על נתוני מלאי ועל קיבולת ייצור תיאורטית. בפועל, קו הייצור הרלוונטי עמוס כרגע ב-120% תפוסה, לקוח של מחלקה אחרת שחתם על חוזה שריון מלאי ואספקה מהירה נכנס בבקשת אספקה (כמובן שמטעמי מקום במרלו"ג לא נשמרה הכמות הנדרשת), חומר גלם קריטי מתעכב במכס, ואין שום סיכוי שהמשלוח יצא בזמן.
כשמפעל צומח ל-100–200 עובדים, הנתק בין מחלקת המכירות לבין מחלקת התפעול והייצור מפסיק להיות אי-הבנה נקודתית והופך לחיכוך ארגוני כרוני ומשקולת על הרווחיות.
מה מחיר הנתק בין מערכת ההזמנות לרצפת הייצור?
שחיקת אמינות מול הלקוחות:
אין דבר שפוגע במותג יצרני יותר משיחת הטלפון המביכה של יום לפני המשלוח: "מצטערים, יש עיכוב של שבועיים". הלקוח לא מתעניין בסיבות הפנימיות – מבחינתו החברה לא עמדה במילה שלה.
עלויות חירום ששורפות את ה-ROI:
כדי "להציל" את העסקה, המפעל עובר למוד חירום: שעות נוספות יקרות, משלוחי אוויר דחופים עבור חומרי גלם, ודחיית הזמנות של לקוחות אחרים. העסקה אולי נראתה רווחית על הנייר, אבל עלויות החירום שרפו את כל הרווח.
מלחמה פנימית הרסנית:
אנשי המכירות בטוחים ש"התפעול איטי ולא שירותי", בעוד אנשי התפעול משוכנעים ש"המכירות מנותקים מהמציאות ומבטיחים הזיות". האנרגיה הארגונית מופנית למאבקים פנימיים במקום לצמיחה.
visibility_offהשבת את ההבזקים
titleסמן כותרות
settingsצבע רקע
zoom_outזום (הקטנה)
zoom_inזום (הגדלה)
remove_circle_outlineהקטנת גופן
add_circle_outlineהגדלת גופן
spellcheckגופן קריא
brightness_highניגודיות בהירה
brightness_lowניגודיות כהה
format_underlinedהוסף קו תחתון לקישורים
font_downloadסמן קישורים